סטטוס - "אחת שיודעת" נפרדת מהרשת

כטוקבקיסט עם לפחות שלושה כינויים שונים וחשבונות פיקטיביים ביותר מדי אתרים, אני מגלה בצער שהטוקבקים האנונימים הולכים לפשוט את הרגל. בעוד שנה, שנתיים לכל היותר לא נראה עוד את "אחת שיודעת", "אני ראשון" ו"מכור פאן".

לא חברי כנסת ולא חוקים דרקוניים, לא התאגדות של עורכי אתרים ולא מגבלות צנזורה, את מנגנון הטוקבקים האנונימים הורגת ברכות האבולוציה של רשת האינטרנט ומנגנון ה Comments של פייסבוק.

אחת שיודעת באמת

למה בכלל יש טוקבקים באתרים?
כי מנגנון הטוקבקים משרת את האתר בכמה דרכים להגדלת הכניסות:

1. אנשים אוהבים להגיב, להראות שהם שנונים, לתת את ה"שני גרוש" שלהם. אתרים עם מנגנון תגובות מועדפים על ידי הגולשים מאתרים ללא מנגנון זה.
2. אנשים אוהבים לנהל שיחה, אנשים שמגיבים נכנסים שוב לאותה ידיעה לראות מה כתבו להם בתגובה לתגובה. מנגנון הטוקבקים משמש גם לשיחה פנימית דבר המגדיל את כמות הדפים הנצפים.
3. התוכן אותו כותבים הגולשים מקדם את הדף בגוגל, הטוקבקים הופכים לחלק מהדף שגוגל סורק. כתוצאה מכך - יש לגוגל יותר מידע לקבל והדף הופך למועדף יחסית בתוצאות החיפוש.

למה לא יהיו טוקבקים אנונימים בעתיד?
כי מנגנון הטוקבקים לאתרי אינטרנט (comments) שמציעה פייסבוק אינו אנונימי והוא טוב יותר:
1. לאנשים שאוהבים להגיב - לא זו בלבד שהתגובה שלהם במנגנון הפייסבוקי מופיעה כמו טוקבק באתר, היא גם מופצת לחברים שלהם.
2. לאנשים שרוצים לנהל שיחה - פייסבוק היא מערכת נוחה הרבה יותר מחיפוש דף בו כתבת משהו לפני יומיים.
3. הדף מקודם חזק יותר בגוגל - כל הפניה של הגולש יוצרת "הצבעת אמון" בדף זה. גוגל ופייסבוק מפיצים את הידיעה עוד ועוד וכמות הגולשים הנכנסים אליה עולה בהתאם.

ומה עם האנשים שאין להם פרופיל פייסבוק? איך הם יכתבו טוקבקים?
זאת שאלה מיותרת. אנשים שכותבים טוקבקים (כמוני) חייבים לדבר. לכל הטוקבקיסטים יש פרופיל פייסבוק.
ומי שחייב להיות אנונימי, מה איתו?
מי שממש רוצה להיות אנונימי יכול לפתוח כמובן פרופיל פיקטיבי גם בפייסבוק אבל זה כרוך בטרחה יחסית.


אז מה קורה עכשיו? יש טוקבקים אנונימים?
האתרים הגדולים הולכים ומאמצים את מנגנוני פייסבוק למנגנוני התגובה שלהם, הורגים לאט לאט את מנגנוני התגובה האנונימים, את הטוקבקים כפי שהכרנו אותם.

נענע 10 - אין אנונימיות - החליפו את המנגנון למנגנון פייסבוק מלא ללא טוקבקים בכלל.
ערוץ 2 - חצי אנונימיות - מחזיקים מנגנון כפול ומטופש למדי של מנגנון תגובות פייסבוק ומתחתיו טוקבקים. זה מטופש כי בטוקבקים נשארות רק התגובות המפגרות שאף אחד לא מוכן לעמוד מאחוריהן וזה לא מקדם את הדף לשום מקום.
גלובס - לא רק שאין אנונימיות, גם לוקחים את כל הפרטים - מחזיקים אפליקציה שמנסה לרקוד על שתי החתונות ושומרת את המידע גם כטוקבק וגם בפייסבוק. זה ניסיון מגושם לדעתי, אבל נראה... אולי זה יצליח להם. אני חושב שזה מגושם כי אנשים מוכנים להשאיר תגובה בקלות אבל להרשם לאפליקציה ששואבת את המידע מהפרופיל שלהם - הרבה פחות. ממני למשל זה מונע לרשום תגובות.
NRG וגם Ynet - דינוזאורים אנונימים - הדינוזאורים מחזיקים מנגנון טוקבקים ושותלים כפתור שיתוף פייסבוק במקביל. דינוזאורים זזים לאט. מנגנון הטוקבקים שלהם מטופל על ידי עורכים אנושיים. לא בקלות הם יוותרו על המנגנון הזה אבל הם יאלצו.


ועל זה אומרת אחת שיודעת - "את מי זה מעניין בכלל? ראיתם את החצאית שקניתי אתמול?"

תכנון הניווט באתר אינטרנט עיסקי

שיטות ניווט גרועות יכולות להרוג אתר אינטרנט. מאמר זה יעזור לכם להמנע מכמה משגיאות התכנון הנפוצות אותן עושים אתרי עסקים גדולים כקטנים.

בפוסט הקודם דיברתי על הדרך בה נגדיר מהם התכנים אותם מצפה הגולש למצוא באתר, ובהתאם התכנים אותם תציג החברה. כעת נדון בדרך בה מגיע הגולש אל תכנים אלה ומנווט ביניהם.

מה גורם לגולש להתברבר?
ישנם אתרי אינטרנט שממש עלולים לגרום לנזק יותר מאשר לתועלת. כאשר הגולשים יוצאים מהאתר שלכם מתוסכלים, הדבר פוגע בעסקים שלכם ישירות. מערכי ניווט גרועים הם הגורם העיקרי לתסכול זה והם בדרך כלל יגרמו לאחת משתי התופעות הבאות:

• הגולשים איבדו סבלנות ופשוט נטשו.
• הגולשים סקרו חלק מהמידע אבל עזבו לפני שהגיעו להצעה אותה רציתם להגיש להם.

התופעה הראשונה יכולה לנבוע ממספר סיבות ורובן קשורות להתשת הגולש - קבצי פלאש גדולים הנטענים לאט, דפי הקדמה לאתר שמסתירים את המידע לטובת "דימוי חזק" וכדומה. קל להבין את הנושא כשחושבים על גוגל. הוא מציג את המידע מהר, ברור ופשוט. אנחנו לא רוצים שהוא יפריע לנו עם מצגות או הבהובים. מרבית הגולשים, במיוחד כשמדובר באתרים עסקיים, מחפשים מידע. אנחנו צריכים להגיש להם את המידע ולא להפריע.

התופעה השניה בה יש זליגת גולשים החוצה במהלך השיטוט נפוצה מאד באתרי אינטרנט של חברות קטנות ובינוניות, במיוחד כאלה בהן ניהול התוכן נעשה על ידי מחלקת השיווק ללא הדרכה או הכוונה. אין כאן גורם מרכזי אחד לזליגה אלא צבר של שגיאות שכל אחת מהן מהווה מכשול קטן בדרך. התוצאה היא כמובן שמתוך כוונה טובה יוצר האתר חוויית משתמש מתסכלת לגולשים.

שגיאות אלה כוללות:

• מערכת תפריטים עמוסה ומורכבת.
• הצבה לא נהוגה או לא עיקבית של אמצעי הניווט והקישורים.
• הסתרה של הקישורים לחלוטין או שינוי הסגנון בו הם מופיעים.
• מערך דף שאינו עקבי.
• שימוש בקישורים בעלי תיאור מטעה או לא ברור (למשל מקצועי מדי לקהל היעד).
• שימוש באיקונים בלבד ללא הסבר.

שימו לב שחוסר עיקביות הוא נושא מרכזי כאן.

שמעתם פעם את המושג "תעיז להיות שונה"?
ובכן כשזה קשור לניווט באתרי אינטרנט - שכחו מזה.
בדומה לנהיגה במכונית שכורה, הגולש מצפה להכנס ולמצוא את ההגה במקום שלו, את הבלם משמאל לדוושת הגז ואת הפעלת האיתות במוט ליד ההגה. אפילו אם תוכיחו שעדיף להחליף את מיקום דוושת הגז והבלמים אין סיכוי שמישהו יסכים לכך. הגולש לא בא לאתר בכדי ללמוד מערכת ניווט חדשה. הוא רגיל למוסכמות מסוימות והאתר חייב להיות עקבי עם הנהוג ברשת ובוודאי בתוך עצמו.
אם תעיזו להיות שונים תמצאו את עצמכם נוהגים את אתר האינטרנט שלכם אל התהום.

אז מה מרכיב שיטות ניווט טובות?
המפתח לשיטות ניווט טובות הוא עקביות. אני ממליץ לכם לבחון אתרי אינטרנט מסחריים גדולים ולגלות שלרובם אותם אלמנטים של תוכן והם ממוקמים באותם מקומות. למה זה קורה? פשוט מאד - זה מה שהגולש מצפה למצוא. להלן מספר המלצות לגבי המערך של האתר שלכם:

1. קטגוריות עיקריות יופיעו בתפריט עליון שוכב, סמוך לחלק העליון של כל דף.
במרבית האתרים קטגוריות אלה יופיעו מתחת ללוגו שיהיה בפינה הימנית העליונה (באנגלית משמאל). אם זה לא נראה לכם ברור מיד, חשבו על הדרך בה אנחנו קוראים ספר. מצד ימין למעלה ועד שמאל למטה. בנוסף לכך הגבילו את מספר הקטגוריות המופיעות. בעבר היה נהוג למקם אפילו שמונה קטגוריות, כיום לא נהוג להציע יותר מחמש. למשתמש ב2010 אין סבלנות. אם יש לכם יותר סעיפים, פצלו את התפריט העליון.

2. תפריט עליון מפוצל - קודם הלקוחות, אחר כך העסק.
באתרים החדשים אנו יכולים לראות שהתפריט העליון פוצל לשניים. התפריט העיקרי, הפונה אל הגולש מודגש מאד ותפריט שני קטן יותר מופיע בדרך כלל מעליו ובו קישורים נוספים שהם בעלי חשיבות פחותה. אם אתם יצרנים של ציוד צלילה, "ווסתים" יהיו חשובים יותר לגולש מאשר "אודות החברה". הדברים אותם מחפש הגולש יהיו הקטגוריות בתפריט המרכזי, "אודות החברה" יכול להסתתר בפינה.

3. תפריט צד יופיע מצד ימין ויסומן בצורה ברורה.
שוב, זה מה שהגולש מצפה לו (בעברית). תפריט זה מציג לגולש את מיקומו בהיררכיה של האתר. מיקום הדף הנוכחי חייב להיות ברור ומודגש. כל מה שנכתב כאן אינו רומז שצריך לזרוק את העיצוב החוצה מהחלון ולהיות אנמי עד כדי גוגל. כמו כל דבר בחיים, מדובר באיזון בין מה שניתן לשנות לציפיות של הגולש. אני מזכיר שמאמר זה עוסק באתר לעסק קטן, בינוני ועד חברות גדולות. אתרים לא מסחריים או אמנותיים יכולים כמובן לעשות מה שירצו.

4. השתמשו בקישורים מובנים וצולבים.
בכל מקום בו אתם חושבים שהדבר מתאים, השתמשו בקישורים מתוך הטקסט של דף אחד אל דף אחר. קישורים אלה מובילים את המשתמש ומפתים אותו למצוא עוד מידע. אל תחששו גם לקשר לאתרים חיצוניים מוסמכים. מלבד שיקולי קידום שמתנגדים לכך, ישנם גם שיקולים של קריאות והצגת החומר כמומחים. אם תתפסו כמומחים המשתמש יחזור ואם לא... הוא אבוד מבחינתכם בכל מקרה.

5. ספקו אפשרות ניווט צולבות
חלק זה קשה קצת יותר להסבר מאחר והוא נבנה לכל אתר באופן אישי על פי התנהגות הקהל בו. אציג כאן מספר דוגמאות וקישורים לאפשרויות כאלה אבל לא ארחיב יותר את היריעה.
א. מנוע חיפוש באתר - ניתן לשלב חיפוש גוגל או לבנות אחד משלכם.
ב. "פירורי לחם", במיוחד כאלה המציגים גם תנועה קדימה ולא רק לאחור.
ג. מפת אתר.
ד. ניווט על פי משתמשים... הצע לגולש להכנס לאתר המיועד לו על פי פילוח משתמשים. למשל באתר של חברה למוצרי צלילה, יתכן שכדאי ליצור אגף לחנויות (קימעונאים) שהוא יותר מקצועי ואגף לגולשים שהוא יותר חוויתי. אתרים בתחום הבניה יציעו מידע מקצועי ויעוץ לאדריכלים בצורה שונה מאשר ללקוחות הקצה.

תמונה אחת אולי תסביר את זה:

עיצוב האתר
אם מאמר זה גורם לכם להרגשה שפגעתי בגאוותכם האמנותית והעיצובית ושהצבתי הנחיות קשות ומוגבלות, התעודדו, העיצוב בהחלט לא מת. למרות המגבלות הרי שניתן למצוא לא מעט חברות המציגות עיצובים מרהיבים שלא רק שאינם פוגעים בשימושיות אלא אפילו מסייעים לה. עיצוב אתרים היה תמיד עניין של מגבלות ופשרות ואלו שהצליחו לשלב יצירתיות עם מגבלות פונקציונליות ופרקטיות גילו שהמגבלות האלה למעשה מזינות את העיצוב ויכולת הביטוי היחודית שבו.

במאמר הבא - איך לכתוב דף אינטרנט באתר עיסקי.

כשתגמור לבדוק - תבדוק עוד פעם

שוב טיפ אידיוטי לגבי אבטחת אתרים... אני יודע שזה אידיוטי אבל מדהים לראות כמה אתרים אני יורש שפשוט נכשלים בעקרון המינימלי הזה -

לא סומכים על שום נתון שמגיע מהמשתמש!

שוב -

לא מאשרים ולא סומכים על שום מידע שמגיע מהמשתמש!

התקלה הבסיסית של מתכנתים שאומרים להם לבדוק את נתוני המשתמש היא שהם עושים את זה ב Javascript בצד הלקוח. צד הלקוח זה מקום פגיע שניתן לתמרון. את כל הטפסים האלה ניתן לעקוף בקלות. ההגיון היחיד לביצוע בדיקה בצד הלקוח היא לא להעמיס תעבורה לשרת כשהטופס אינו מוכן אבל אבטחתית זה לא מחזיק מים.

כל נתון חייב להבדק בצד השרת שוב. תעודת זהות? דוא"ל? שם משתמש וסיסמה? הכל חייב להבדק לפני שמשתמשים בו. במיוחד לפני שמתחילים פעולות איחסון או שליפה מול בסיסי נתונים.

אני לא אכנס לזה אבל הפגיעות המינימאלית היא דפי שגיאה והמכסימלית היא הזרקת SQL דרכה ניתן לעשות לא מעט נזק.

מדריך הטרמפיסט לאינטרנט

אני חושב שעכשיו הגיע הזמן להסביר למה הבלוג נקרא מדריך הטרמפיסט לאינטרנט. מי זה הטרמפיסט הזה ומה הוא יכול לעשות?

בתור מתכנת בעבר חיפשתי תמיד קיצורי דרך. בכלל כל הקטע של תוכנה הוא כזה - נסיון ליצור מכונה שתעשה בשבילך את מה שמשעמם לך לעשות. אבל גם מתכנתים לא אוהבים לעבוד ותמיד מחפשים את קיצורי הדרך, את הצורה לעשות דברים יותר בקלות.

אם צריך להגיע מנקודה א' לנקודה ב' אני יכול ללכת ברגל אבל זה מעייף, אני יכול לקנות מכונית אבל זה אידיוטי, אני יכול לקחת מונית אבל זה עולה כסף... אני יכול לתפוס טרמפ.

גם באינטרנט אפשר לתפוס טרמפים. ישנן הרבה יוזמות שמוכנות לתת לך טרמפ ולקחת אותך איתן. כל מה שצריך לדעת זה לדעת איפה לעמוד ואיך להרים את הבוהן. אני יודע איפה ואיך, והבלוג הזה הוא המקום שבו אני מסביר - מה אפשר לחלץ מהאינטרנט בחינם (או במחיר נמוך).
איך לעבור את האינטרנט מצד לצד בפחות משלושים דולרים אילטראנים ליום.


תעשו כיף, יובל.