כרוניקה של כישלון

לפעמים גם נכשלים. אני יודע שלא נהוג לכתוב על דוגמאות כאלה בבלוגים אבל מה לעשות, גם זה קורה.

מזמן לא עידכנתי את הבלוג פה והפוסט האחרון נשאר תלוי באוויר בזמן שאני הייתי עסוק בדברים אחרים. אז הנה אני מעדכן ומגלה איך נכשלתי בהטמעה של מערכת... כן, יש לי את כל הנסיבות המקלות אבל זה לא ממש משנה.

בפוסט הקודם סיפרתי על ניסיון הטמעה של מערכות גוגל בבית ספר. המטרה הייתה להשתמש בבלוגר ובגוגל סייטס כדי לבנות לא רק אתר בית ספר אלא גם אתרי כיתות. כבר כשהתחלתי בתהליך ידעתי שהסיכוי להצליח נמוך. למרות זאת ניסיתי לבנות מערך הטמעה שיתגבר על המכשולים וגם הגדרתי מראש מדד להצלחה... אבל זה לא הספיק. הסיבות לכישלון היו ידועות מראש והן כמעט תמיד זהות - חוסר מחויבות של המערכת, חוסר מחויבות ורצון של המשתמשים, אי ההכרה בחשיבות הנושא. כל אלה לא היו פה ועד כמה שניסיתי לא הצלחתי לגרום לפרויקט להתרומם.

כבר בפגישה הראשונה הגדרתי עם שתי מורות שנבחרו לנהל את הנושא תוכנית הטמעה, פיילוט ויעד מוגדר להצלחה - 4 כיתות פעילות ברשת בסוף השנה. עוד באותה הפגישה אמרתי למורות שאנחנו עומדים מול סיכויים נמוכים להצלחה. כל הסימנים המעידים היו ברורים:

1. בית הספר לא הפעיל אתר אינטרנט גם כששילם עבורו.
2. מנהלת בית הספר לא נכחה בפגישה וסימנה בכך עד כמה זה חשוב לה.
3. התכנית כולה לא הוגדרה כיעד למורות או לבית הספר.

ובכל זאת יצאנו לדרך. הפיילוט עבר בהצלחה, החלטנו יחד על אילו מערכות נעבוד ואיך נתחיל, הגדרנו תכנית הדרכה ו... הכל התמסמס. היו שתי פגישות הדרכה, עוד כמה פגישות אישיות ואז הנושא נזנח.

במהלך הפיילוט החלטנו למשל לקנות דומיין ולהפעיל מערכת גוגל-אפס. במשך שבועיים "לא יודעים את מי לחייב", "אין כרטיס אשראי"... בסופו של דבר קניתי את הדומיין מכספי והתקנתי הכל. הגדרתי מיילים לצוות בית הספר וניסיתי להעביר את המזכירות למייל החדש - נאדה. זה אף פעם "לא היה נוח בדיוק עכשיו".

כשאין מחויבות והנחיה ודחיפה של ראש המערכת אתה יכול רק לדפוק את הראש בקיר. כולם עסוקים, לכולם יש דברים חשובים יותר לעשות. העובדה שעשיתי את הכל בהתנדבות גם היא היוותה גורם מכשיל. כשאף אחד לא משלם, אין בעיה לאחר לפגישות, להתייחס בחוסר רצינות, להפריע... לימדתי פעם ילדים בכיתות ט'. תאמינו לי, 12 מורות בכיתה אחת זה פי כמה יותר גרוע. בטח כשהן רואות את כל העניין כמטלה נוספת שלמנהלת לא אכפת ממנה.

אז מה עכשיו? עכשיו כלום.
לא בכל דבר שאני מנסה אני מצליח. אפילו עכשיו בראיה לאחור אני לא יודע מה הייתי יכול לעשות אחרת. ניסיתי לטפס ביודעין על קיר חלק בתקווה שאני אגלה אנשים שיעזרו במהלך הטיפוס וזה לא קרה. בזבזתי זמן וכסף כשמהצד השני בקושי הייתה נכונות.

נו טוב. שיהיה. אני כבר מכיר את עצמי. גם בפעם הבאה כשיהיה קיר חלק מולי אני אנסה לטפס.

אתר חינמי לבית הספר

אחרי הרבה זמן שלא כתבתי החלטתי לספר לכם פה על פרויקט חדש שאני מעורב בו... כרגיל בהתנדבות. הפראייר הזה לפחות לא מתחלף אף פעם.

בית הספר בו לומדות שתיים מהילדות שלנו הבין שקשה לו מאד לתפעל את אתר האינטרנט שלהם והם חיפשו מערכת אחרת. כצפוי, קפצתי והצעתי את עצמי ואת המערכות של גוגל לנושא. למי שלא מכיר, לגוגל יש חבילה שלמה המיועדת לבתי ספר.

העיקר זה ההטמעה
הבעיה הכי גדולה בהקמת מערכות כאלה בארגון, ובטח בארגון כמו בית ספר, הוא ההטמעה. לבנות לבית הספר אתר זה כמה שעות בסך הכל. החלק הקשה הוא לגרום לצוות להשתמש באתר, לעדכן אותו, להכניס תכנים, לפעול דרכו. במרבית האירגונים (בין 60 ל 70 אחוז למעשה), מהלכים כאלה נגמרים בכישלון. הרשת מלאה אתרי רפאים שהוקמו עם כוונה טובה ומתו עוד בילדותם.

העובדה שצוות בית הספר לא השתמש באתר שהיה לו היוותה עבורי סימן גרוע לבאות. כדי שיהיה סיכוי כלשהו שנצליח בניתי תכנית להטמעת המערכת. אני לא מפרט כאן את כל המהלך אבל באופן עקרוני נתחיל בפיילוט עם שתי מורות, בהמשך נרחיב לסגל כולו, וחלקים שלמים נדחה לעתיד הרחוק כשכולם יתרגלו. המדד שלי להצלחה יהיה אם בסוף השנה יהיו 4 אתרי כיתות פעילים (מתוך 12) במסגרת אתר בית הספר.
כבר עכשיו כל צוות בית הספר מודע למה שקורה וסקר הועבר בין המורות כדי להבין כמה הן משתמשות ובקיאות באינטרנט.

מה המערכות שאפשר להשתמש בהן?
באופן עקרוני, גוגל מצפים שאתרי בית ספר יפעלו על מערכת Google sites. אני לעומת זאת לא לגמרי בטוח. אתר גוגל סייט הינו בהחלט פלטפורמה סבירה אבל הוא מסורבל מדי למרבית המורות. כאתר בית ספרי ראשי אנו נשתמש בו אבל לאתרי כיתות ננסה במקביל לבדוק אפשרות של... blogger.
הרי אם חושבים על כך, החלק העיקרי באתר הכיתתי הוא תקשורת מיידית ועדכנית. ברור לכן שמערכת בלוג נוחה יותר וקלה יותר לשימוש מאשר מערכת אתר.

בפיילוט נבחן את שתי המערכות ובעוד שבועיים שלושה נחליט על מה הולכים.

זהו, עד כאן להפעם. אני אעדכן בהמשך כך שתוכלו לעקוב אחרי הפרויקט. אני מאד מקווה שבאמת נצליח.

מרדף אחרי באגים

לפעמים אני צריך לחזור לקודד, למשל כשהאתר שלי הפרטי מחליט להחרים את הגולשים באקספלורר. כשזה מסתבך אני מרגיש כמו כלב ציד, רץ אחרי סימני ריח על המקלדת ומחפש עקבות של "מה לעזזאל קורה פה ואיך לתקן?"

השבוע האחרון היה משהו מיוחד. שני באגים מעצבנים התגלו באתר הפרטי שלי ושניהם בכלל לא קשורים לקוד של האתר. לא הרבה אנשים מודעים לזה אבל הרבה מאד אתרים מפעילים קוד שמונח אצל צד שלישי או תלויים בהגדרות של מישהו אחר. בימים האחרונים התרוצצתי מול שני מקרים כאלה. החוכמה במקרים כאלה היא לאבחן מהר, לצמצם נזקים ורק אז לפתור.

המקרה הראשון התחיל כשפתאום האתר טען כל דף פעמיים. מה שגולשים ראו היה שהדף מופיע, נעלם ומופיע שוב. בפעם השניה נוסף גם סימן # לכתובת הדף.
לקח קצת זמן לגלות אבל זו היתה תקלה של AddThis - כפתור השיתוף הנפוץ ביותר ברשת. הם שיחררו גרסה חדשה ובלי להודיע לאף אחד חירפנו אתרים כמו שלי וכמו themarker וגדולים יותר בארץ ובעולם. ברגע שעליתי על זה הורדתי את הכפתור מהאתר. הפורום של Addthis התחיל להתמלא בהערות של לקוחות ובאמת תוך יומיים יצא תיקון חירום שהסדיר את המצב ואפשר לי להחזיר את הכפתור.

המקרה השני היה יותר גרוע. עקב התקפה של האקרים (כנראה מירדן) על השרת, שינתה חברת האירוח את ההגדרות שלו. בעקבות השינוי דפדפן אקפלורר בלבד החליט שלא נאה לו להוריד קבצים מהאתר. מאחר וכל מהות האתר שלי היא שיתוף קבצים של אדריכלים, ברור שמדובר באסון.

לא יכולתי להחזיר את הגדרות השרת, גם לא ידעתי איזו הגדרה בדיוק תקעה את המערכת. נאלצתי ללכת ולבדוק מה בדיוק נשלח לדפדפן. במהלך הורדת קבצים נשלחות הוראות לדפדפן ומבוצעת שיחה בינו לבין השרת שמגדירה לו מה גודל הקובץ, שמו, ועוד פרמטרים שמאפשרים את ההורדה. את השיחה הזו לא ניתן לראות... בדרך כלל.

כדי לראות מה בדיוק עובר בין הצדדים התקנתי את התוכנה HTTP Debugger. זו תוכנה שמצותתת ומציגה את כל מה שעובר החוצה ופנימה בין המחשב והאינטרנט. בעזרתה איתרתי מה חסר בשיחה ואת זה השלמתי דרך הקוד.
(האמת יותר מסובכת מזה אבל את מי זה כבר מעניין).

אני חייב להודות שאני נהנה מכל זה. מלחמות מול האקרים או מרדפי באגים שאתה בכלל לא יודע מה גרם להם זה תחביב מספק מאד. כמו משחק שח או משחק אסטרטגיה אחר, אני מרגיש כמו איזה כלב צייד - רץ אחרי המטרה, מנסה לזהות ולמצוא אותה כמה שיותר מהר.

מי אמר חננה?! מי אמר את זה!

מי בכלל צריך אתר אינטרנט? למה זה טוב?

אולי השאלה נשמעת קצת אידיוטית אבל לא כל עסק צריך אתר. השאלה היא איך מחפשים אותו ואיך מגיעים אליו הלקוחות.

ישנם עסקים מבוססי מיקום, למשל המכולת השכונתית. לעסקים כאלה הלקוח מגיע כי הוא נמצע לידם. אין להם שום צורך בפרסום, קהל הלקוחות הפוטנציאלי מכיר אותם והם מכירים אותו.

לעומת המכולת השכונתית ישנם עסקים קטנים רבים שצריכים אתר לנוכחות ברשת, לדוגמה אדריכלים. צריך לשים לב שאף אחד לא יבחר אדריכל על סמך אתר האינטרנט שלו. בחירה של אדריכל נעשית בהמלצה של חברים, של לקוחות קודמים. הסיבה העיקרית לאדריכלים להחזיק אתר ברשת היא שהרשת משמשת אותנו כיום כמדריך טלפונים. למרות שלא נחליט כך על האדם שיעצב עבורנו את הבית, בהחלט נצפה למצוא את הטלפון שלו ותמונות של פרויקטים שלו דרך גוגל. עסקים קטנים כאלה צריכים בסך הכל להיות נוכחים. אין להם צורך בקידום מיוחד או בפרסום ענק. הם מיועדים ללקוחות פוטנציאלים שמחפשים בצורה ממוקדת את העסק. מה שהיה בעבר "דפי זהב" הפך כיום ל"חפש אותי בגוגל".

הבעיה של עסקים קטנים כאלה היא שעלות הקמה של אתר סביר תעמוד על... נגיד שבעת אלפים שקל.
כן, אפשר פחות אם לוקחים שירות כמו של "דפי זהב" והם בונים עבורך את הדפים. אפשר עוד פחות אם לוקחים איזה ילד ובונים הכל בצורה סטאטית, ללא יכולות עדכון ושינוי.

אבל אפשר עוד הרבה פחות, אפשר לקבל אתר אינטרנט בחינם לגמרי אם לוקחים מערכת פתוחה של בלוגים.

יש הבדל עקרוני בין בלוג לבין אתר סטנדרטי אבל ניתן לפצות עליו. אני אפרט על ההבדל הזה בכתבה נוספת ועד אז אפנה אתכם לציירת בשם "אילת צין" שעבורה הגדרתי שני בלוגים כאתרים בעברית ובאנגלית:
במוזה - אילת צין
Eilat Tzin - Bamuza
האתרים האלה לא עלו לה אגורה. לא העיצוב (שלה), לא בנייה ולא איחסון. הכל חינם והיא יכולה לשנות אותם מתי שהיא רוצה.