בעבר הסתכלנו על האינטרנט כעל ספריה. כל אתר (דומיין) דומה לספר, כל דף בספר שקול לדף אינטרנט. אבל מנועי החיפוש שברו את יחידת ה"דומיין" ופרקו אותה לדפים. כיום, מאחר וחיפוש מביא אותנו ישירות לדף התוצאה ולא רק לאתר, אפשר לחשוב על האינטרנט כספריה ענקית, מיכל עצום של דפים בודדים. אנחנו יכולים לקרוא חלק מהם ברצף אך גם כל אחד כעומד בפני עצמו. כיום ב 2009 המיכל העצום הזה נקרא גוגל.
אבל מנועי החיפוש חותרים אל המטרה האולטימטיבית – להיות המוח של אלוהים. יש לך שאלה? תגגל אותה ותקבל את התשובה.
כן, גוגל עדיין לא שם אבל זה הכיוון. מנועי החיפוש עדיין מחזירים דפי אינטרנט והגולשים עדיין חופרים בדפים אלה למציאת התשובה עצמה. אבל כמה זמן עוד ימשך המצב הזה?
גוגל יצאו באחרונה בשתי הכרזות למפתחי האתרים שמתיחסות למידע ביחידה הקטנה מיחידת הדף הבסיסית. הראשונה : במידה ויש דף גדול ובו מספר נושאים, גוגל מסוגלת לשלוח את המשתמש אל הכותרת המתאימה (על המתכנתים להשאיר "עוגנים" לשם כך). אבל ההכרזה השניה מעניינת עוד יותר, גוגל שואפת להבין על מה הדף מדבר. באמצעות סימון בקוד גוגל רוצה לשלוף את המידע הבסיסי של הדף. נכון להיום מדובר במידע כמו - מוצרים, אנשים, חברות, סקירות, אבל בהמשך התקן יכול להתרחב. את המידע הזה גוגל רוצה להציג בדף התוצאות – את המידע, לא רק את הדף!
בראיון עם אריק שמידט מנכ"ל גוגל הוא הצהיר על הכוונה של גוגל להתחיל ולהבין את הרשת. מה שגוגל עושה כיום זה להחזיר כתשובה לשאלה שלנו רשימה של דפים, זה כמו לענות על שאלה באוסף של עובדות ולהגיד – "התשובה הנכונה נמצאת איפשהו פה". גוגל שואפת להחזיר תשובה אחת נכונה.
מה זה עושה לנו, בוני האתרים? מקדמי האתרים?
אם גוגל תחזיר את "התשובה", למה שמישהו בכלל יכנס לדף או לאתר? או להיפך, למה שמישהו ירשה לגוגל לסרוק את האתר שלו בכלל אם היא תנתק את התוכן מהיוצר שלו? הטיעון הזה כבר קיים כיום בין מערכות העיתונים ואתרי החדשות לבין גוגל שפשוט מושכת משם את המידע ולא מפנה לשם את הגולשים.
אבל אולי הכל מתחיל להתברר כשרואים שגוגל תציע בשנה הבאה גם מערכת חיוב micropayments – שתאפשר לספקי תוכן לגבות תשלום על צפיה.
אז מה אתם חושבים? מה יהיה התפקיד של בוני האתרים בעתיד? האם במקום לבנות אתרים נעבור להזנת המידע למיכלים המשוייכים לגוגל? האם גוגל חורג יותר מדי מהרעיון המקורי שלו "לארגן את המידע בעולם"?
