אינטרנט בחברות ביומד - מותר ואסור

Biomed SEO - קידום אתרי ביומד

נפגשתי עם חברת ביומד שביקשה ממני לנתח את האתר ופעילות האינטרנט שלה. חברות סטארטאפ בתחום זה מציבות אתגר מיוחד מאחר וחלות עליהן מגבלות רבות. למזלי היה לי את הרקע הנדרש מעבודה בעבר בחברת ביומד.

אתגר ראשון - אישור FDA
חברות ביומד (Biomed = Beomedical) הינן חברות המפתחות מוצרים רפואיים או תרופות. ככאלה, חלות עליהן מגבלות של ה FDA - הרשות האמריקאית המאשרת מכירת ציוד רפואי ותרופות. בדרך כלל, חברה שעומדת בתנאי ה FDA יכולה בקלות לקבל אישור למכור את התרופות גם בארץ, בשוק האירופאי ובכל העולם למעשה.
ה FDA אוסר על פרסום תרופות אלא בתנאים מגבילים עם סייגים וכללים ברורים. חלק מהכללים האלה מגבילים מאד את הדברים שמותר לבצע באינטרנט. כל נושא הקידום במנועי החיפוש (SEO) של חברות ביומד נתון למעשה במגבלות לא פשוטות ואנשי הרגולציה של החברה צריכים להיות מודעים ולאשר למעשה את הפעילויות.

ל FDA כללים לגבי התנהגות ברשת, קידום אתרים, קידום תרופות ועוד. הכללים תלויים גם ברמת התקינה בה צריכה לעמוד החברה. היחס למכשיר אבחוני כמו אולטראסאונד אינו דומה לתקינה הנדרשת ממכשיר תומך חיים כמו קוצב לב.

אתגר שני - פנייה לקהל היעד
אם לא הספיקה מגבלת הרישוי, הרי שהקהל אליו פונה חברת ביומד הוא קהל קשה, מצומצם ומיוחד מאד - רופאים. הקהל הזה מפונק, רגיל לפניות של תועמלניות רפואיות ומתעניין בתחום צר מאד. לא רק שפלסטיקאים לא מכירים אונקולוגים, אפילו כירוגים קרדיולוגים בקושי מדברים עם רופאים אלקטרו-קרדיולוגים. כל אחד חי בבועה שלו ושולט בה.
מצד שני, בתוך הבועה יש מספר כנסים מוגבל ומוגדר, מובילי דעה מוכרים, וצינורות פעולה מאד מכווני מטרה.

קהל יעד נוסף הוא משפיעי הדעה בשוק - מנהלי בתי חולים, אנשי אדמיניסטרציה, חברות גדולות להן מעונינים למכור, משתפי פעולה אפשריים ו..."הגביע הקדוש" - חברות הביטוח הרפואי. חברת ביומד שמצליחה להגיע לאישור של תרופה או ציוד כמוכר בסל הביטוח הרפואי של חברות הביטוח כבר לא נחשבת סטארט-אפ אלא הצלחה מלאה.

רק כקהל משני, ורק אם החברה עברה את שלב הסטארטאפ, ההכרה בשוק והפעלת צינורות השיווק, רק אז אנו מגיעים לפעילויות מול הצרכנים הסופיים - החולים או המועדים לחלות.

אתגר שלישי - הקול של החברה
בחברה המוכרת תרכיזים לסודה כמעט כל אחד יכול לכתוב תכנים אבל בחברת ביומד התכנים נכתבים בדרך כלל על ידי רופאים. כתיבת התכנים יקרה מאד, מאמרים רפואיים כתובים ומוגשים בצורה מסוימת ומשתמשים בשפה מקצועית. פעילות SEO המבוססת על כתיבת תכנים הופכת כך לבלתי אפשרית... כמעט. (-:
גם את קולה של החברה בפורומים של בתי חולים ובמקומות אחרים לא ניתן להפעיל בצורה לא אתית או על ידי אדם שאינו מקצועי. חברת ביומד חייבת להחליט מי מדברר אותה ואיך. עבודתו של אדם זה צריכה להיות מתואמת עם ... טוב, נו, אם מישהו כמוני, שיתן את ההנחיות לגבי איפה וכמה. אי אפשר להפציץ את הרשת. זה פשוט יקר מדי ואין את כח האדם שיעשה את זה. צריך להיות ממוקדים בפעילות שתביא את התועלת המכסימאלית ליעדי החברה באותה נקודה.

אז מה עושים?
האתגרים האלה הם כיף. פתאום אתה נלחם בשוק שבו לכולם יש ידיים קשורות. צריך לחשוב ולמצוא את המקומות הנכונים לעבוד דרכם. את חוקי ה FDA אסור להפר בשום אופן. עבירה כזו יכולה לגרום לחברה נזק של מליונים בעיכוב אישורים. אבל ישנן פעילויות שניתן לעשות, דברים לא שיגרתיים, אני קורא לזה תועמלנות אינטרנטית. זו פעילות ממוקדת בצוות, לעיתים אפילו פעילות מול הרופאים באחד על אחד, פעילויות צולבות עם אינטרסנטים אחרים בשוק ועוד. מובן שחובה ליצור סנכרון של הפעילות ברשת עם שאר מאמצי השיווק של החברה.

לצערי לא יכולתי לחשוף כאן את שם החברה או ההמלצות שאני מגבש עכשיו. אני מקווה שחלק מזה אוכל לפרסם בהמשך.

שרק תשלמו ביטוח רפואי בלי לצרוך אותו, יאללה, ביי.

סטטוס - "אחת שיודעת" נפרדת מהרשת

כטוקבקיסט עם לפחות שלושה כינויים שונים וחשבונות פיקטיביים ביותר מדי אתרים, אני מגלה בצער שהטוקבקים האנונימים הולכים לפשוט את הרגל. בעוד שנה, שנתיים לכל היותר לא נראה עוד את "אחת שיודעת", "אני ראשון" ו"מכור פאן".

לא חברי כנסת ולא חוקים דרקוניים, לא התאגדות של עורכי אתרים ולא מגבלות צנזורה, את מנגנון הטוקבקים האנונימים הורגת ברכות האבולוציה של רשת האינטרנט ומנגנון ה Comments של פייסבוק.

אחת שיודעת באמת

למה בכלל יש טוקבקים באתרים?
כי מנגנון הטוקבקים משרת את האתר בכמה דרכים להגדלת הכניסות:

1. אנשים אוהבים להגיב, להראות שהם שנונים, לתת את ה"שני גרוש" שלהם. אתרים עם מנגנון תגובות מועדפים על ידי הגולשים מאתרים ללא מנגנון זה.
2. אנשים אוהבים לנהל שיחה, אנשים שמגיבים נכנסים שוב לאותה ידיעה לראות מה כתבו להם בתגובה לתגובה. מנגנון הטוקבקים משמש גם לשיחה פנימית דבר המגדיל את כמות הדפים הנצפים.
3. התוכן אותו כותבים הגולשים מקדם את הדף בגוגל, הטוקבקים הופכים לחלק מהדף שגוגל סורק. כתוצאה מכך - יש לגוגל יותר מידע לקבל והדף הופך למועדף יחסית בתוצאות החיפוש.

למה לא יהיו טוקבקים אנונימים בעתיד?
כי מנגנון הטוקבקים לאתרי אינטרנט (comments) שמציעה פייסבוק אינו אנונימי והוא טוב יותר:
1. לאנשים שאוהבים להגיב - לא זו בלבד שהתגובה שלהם במנגנון הפייסבוקי מופיעה כמו טוקבק באתר, היא גם מופצת לחברים שלהם.
2. לאנשים שרוצים לנהל שיחה - פייסבוק היא מערכת נוחה הרבה יותר מחיפוש דף בו כתבת משהו לפני יומיים.
3. הדף מקודם חזק יותר בגוגל - כל הפניה של הגולש יוצרת "הצבעת אמון" בדף זה. גוגל ופייסבוק מפיצים את הידיעה עוד ועוד וכמות הגולשים הנכנסים אליה עולה בהתאם.

ומה עם האנשים שאין להם פרופיל פייסבוק? איך הם יכתבו טוקבקים?
זאת שאלה מיותרת. אנשים שכותבים טוקבקים (כמוני) חייבים לדבר. לכל הטוקבקיסטים יש פרופיל פייסבוק.
ומי שחייב להיות אנונימי, מה איתו?
מי שממש רוצה להיות אנונימי יכול לפתוח כמובן פרופיל פיקטיבי גם בפייסבוק אבל זה כרוך בטרחה יחסית.


אז מה קורה עכשיו? יש טוקבקים אנונימים?
האתרים הגדולים הולכים ומאמצים את מנגנוני פייסבוק למנגנוני התגובה שלהם, הורגים לאט לאט את מנגנוני התגובה האנונימים, את הטוקבקים כפי שהכרנו אותם.

נענע 10 - אין אנונימיות - החליפו את המנגנון למנגנון פייסבוק מלא ללא טוקבקים בכלל.
ערוץ 2 - חצי אנונימיות - מחזיקים מנגנון כפול ומטופש למדי של מנגנון תגובות פייסבוק ומתחתיו טוקבקים. זה מטופש כי בטוקבקים נשארות רק התגובות המפגרות שאף אחד לא מוכן לעמוד מאחוריהן וזה לא מקדם את הדף לשום מקום.
גלובס - לא רק שאין אנונימיות, גם לוקחים את כל הפרטים - מחזיקים אפליקציה שמנסה לרקוד על שתי החתונות ושומרת את המידע גם כטוקבק וגם בפייסבוק. זה ניסיון מגושם לדעתי, אבל נראה... אולי זה יצליח להם. אני חושב שזה מגושם כי אנשים מוכנים להשאיר תגובה בקלות אבל להרשם לאפליקציה ששואבת את המידע מהפרופיל שלהם - הרבה פחות. ממני למשל זה מונע לרשום תגובות.
NRG וגם Ynet - דינוזאורים אנונימים - הדינוזאורים מחזיקים מנגנון טוקבקים ושותלים כפתור שיתוף פייסבוק במקביל. דינוזאורים זזים לאט. מנגנון הטוקבקים שלהם מטופל על ידי עורכים אנושיים. לא בקלות הם יוותרו על המנגנון הזה אבל הם יאלצו.


ועל זה אומרת אחת שיודעת - "את מי זה מעניין בכלל? ראיתם את החצאית שקניתי אתמול?"

בניית סקר בקלות עם Google Docs

גוגל הרחיבו את מנגנון הטפסים של Google Docs עד לרמה שניתן ממש לנהל בו סקרים. ההרחבות כוללות אפשרות לפצל את הטופס למספר דפים, אפשרות להוסיף הערות וכן הפנייה לשאלות שונות על פי תשובות המשתמש.

עכשיו כל אחד יכול בקלות ובמהירות לבנות סקר, לטעון שהוא חוקר חשוב ולאסוף סטטיסטיקה על כל נושא. ואם ככה, למה שגם אני לא אנסה את זה?

הטופס הבא ידגים לכם איך זה נראה למשתמש.



עד כאן

לא מת, לא מתחלף ולא מרגיש פראייר

במסגרת כל השטויות שאני עושה בחיים יש לי גם פרויקט שנקרא Saf. זה אתר שיתופי לאדריכלים, ויקיפדיה + שיתוף קבצים + פורומים + כל מה שאדריכל צריך ואני יכול לספק.

אני מטפל באתר הזה, מתכנת אותו, מאכסן, משלם, מרחיב, מקודד... ועושה את זה בשביל הכיף. חברות מסחריות שגילו את האתר הזה הבינו את הפוטנציאל הכלכלי שלו. חברות מסוימות הכניסו קטלוגים או מוצרים והם מקבלים ממנו לא מעט לידים לעבודה.

ואז מגיע מישהו אחת לכמה זמן ומתחיל לחפור...

אני יכול לפתוח פרופיל באתר בחינם?

כן בטח, אתה גם יכול להוסיף קטלוגים ודפי מוצר.

אה... וזה לא עולה כלום?

לא, זה לא עולה.

אז אתה בעצם מרוויח מהפרסומות שמקיפות את המוצרים!
לא. למעשה אם תסתכל, בדפים האישיים אין בכלל פרסומות.

אז אתה מרוויח מה"פרסומות גוגל" שיש בדפים האחרים!
כן, אבל הן מעטות ומכסות בעיקר את עלויות שרת האינטרנט.

אז אתה רוצה שאני אכנס בחינם כדי שתגבה כסף אחר כך מאחרים!
אתה יודע מה, אל תכנס. אל תרשם ואל תשתמש באתר.

אני מבין שקשה לאנשים לקלוט שיש מישהו שעושה דברים בשביל הכיף. לא אכפת לי שאחרים מרוויחים מהאתר, אני שמח בשבילם. מבחינתי מספיק לי לא להפסיד עליו. האתר מהווה בשבילי תחביב, אתגר מחשבתי, פשוט כיף. אנשים אחרים מוציאים אלפי שקלים על ציוד מטבח כי הם אוהבים לבשל, עשרות אלפים על אופני הרים כי הם אוהבים לרכב, משקיעים זמן וכסף ואף אחד לא קופץ בשאלות "בשביל מה?"

אני באמת לא מנסה לדחוף אינטרסים כלכליים אלא מעדיף את אלה של המשתמשים. אפשר למשל למשוך את המידע ולהפוך אותו לפרופיל אישי שנראה מנותק לחלוטין מהמקור... האתר הזה של אפי מאירי או זה של דרור אדריכלות, אתרים בלי טיפת פרסומת ובשליטה מלאה של האדריכלים. אני מאפשר לחברות להתחבר בקלות לבסיס הנתונים ולשלב חלקים מהאתר ישירות באתרים שלהן, למשל באתר של חברת אקסטל בדפים כמו זה. עכשיו אני עובד על אפליקציית פייסבוק שתאפשר לקבל את התכנים גם שם בפרופיל האישי של החברה או המשתמש.
כל הדברים האלה מנוגדים למהלכים הרגילים ברשת, מבחינת בעלי האתרים המטרה היא תמיד לרכז את המידע אצלם, את התנועה אצלם, ליד הפרסומות. אבל המהלכים האלה הם בדיוק מה שרוצים המשתמשים - הפצה כמה שיותר קלה לתכנים החוצה. עדכון במקום אחד ונוכחות בכמה מקומות. בלי להציק עם פרסומות ובלי שטויות (וחינם אם אפשר).

אבל אתה יכול להרוויח מזה כסף! למה אתה לא...
כי לא בא לי. OK? הרבה יותר כיף לעבוד ככה, כשזה תחביב לא מחייב מאשר כשאני גובה כסף ונדרש לתוצאות. ככה זה פאן. ככה זה אתגר. בשביל כסף יש לי עבודה שגם היא אחלה. אבל החלק הזה בחיים שלי הוא בשביל הכיף. בדיוק כמו הבלוג הזה ודברים דומים.

אני מכור-פאן.

איך סלקום מרוויחה מהונאות דרך פייסבוק

לפני שבוע נכנסתי לפייסבוק ומצאתי כותרת פרובוקטיבית שחבר שלי סימן כמועדפת (like). נכנסתי דרך הקישור שצורף ומשם צללתי לשלל התנהגויות מחשידות, עקבות צולבים ומניעים נסתרים. לקח לי שש שעות לפענח מה קורה, איך פועלת ההונאה ומי נגד מי. הדף הזה מסביר איך מנצלים את פייסבוק לגניבת כסף ולמה סלקום משתפת פעולה ומרוויחה מההונאה הזו.

אבל ראשית, אם אתם רוצים לקרוא עוד - לחצו על כפתור like...
סתם, לא באמת צריך ללחוץ.

איך עובד הפתיון?
בוודאי נתקלתם בדפי תוכן שבנויים מכותרת פרובוקטיבית וכפתור like? אבל אם לא - הנה כמה דוגמאות:
שרית חדד יוצאת מהארון: "לאחר שנים של הכחשה החלטתי לצאת ולהגיד את זה לעולם".
תמונה חדשה של גלעד שליט מהשבי שלא רוצים שתראו.
הדלפה: הפרק ה-1 של העונה ה-3 של הבורר.

מה שמאחד את כל התכנים האלה הוא שבשונה מתכנים אחרים של פיסבוק, אתם לא יכולים לראות אותם. מי שכתב אותם לא נותן לראות את התוכן עצמו אלא מבטיח שתראו לאחר שתלחצו like. בדרך כלל אגב לאחר הלחיצה רואים משהו אידיוטי ולא חשוב וגם הקשר שלו לכותרת די קלוש. אבל ככה בדיוק אתם עוזרים להונאה להתגלגל.


מי טורח כל כך לבנות דפים כאלה ולמה?
כשאתם עושים like  לדף כזה באינטרנט אתם למעשה מכניסים אותו לרשימת החברים שלכם ופותחים לו גישה לנתונים האישיים שלכם. בקשות חברות הן תהליך שאנחנו מסתכלים עליו בדרך כלל בספקנות ולא מאשרים כל אחד אבל ללחוץ על like? זה הרי שולי לגמרי לא ככה?   אז זהו, שלא.

מטרת כל הדפים האלה היא לאסוף כמה שיותר משתמשים ולחבר אותם לדף. יש לדפים האלה חשיפה של 30, 50, 80 אלף גולשים. כלומר בעזרת התמימות של הגולשים ומנגנון פיסבוק הם יוצרים לעצמם רשימות תפוצה ענקיות סביב נושאים מסוימים (למשל סדרות טלויזיה, למשל שרית חדד).

"אוקי", אתם אומרים, "את זה קל להבין. מה הבעיה בזה?"
האמת היא שבזה כמעט אין בעיה. אבל ברור שלא טרחו כל כך רק בשביל זה. בשביל להבין יותר צריך לחפור לעומק.


איפה הכסף?
אחרי שיש לדפים האלה רשימת תפוצה מפולחת ונוחה כל כך הם שולחים קישור ממוקד לאתר בתחום. למשל לרשימת "שרית חדד" - קישור לאלבום החדש שלה. לרשימת "סדרת הבורר" - קישור לסוכנות ניצבים, לרשימת "הצגה בקמרי" - קישור לכרטיסים בהנחה. הקישורים האלה מופצים לרשימה אבל שוב, כשאתה הולך אליהם אתה מגלה שקודם כל אתה צריך להרשם.

"טוב שבאת" הם אומרים לך, "רק שניה לפני שניתן לך את מה שאתה רוצה...תרשום לנו בבקשה גם את מספר הטלפון הנייד שלך ותאשר שקראת את התקנון."
פשוט הא? שום דבר? אבל אם אתה עושה את הצעד הזה - אתה מתחיל לשלם.

בכל התקנונים האלה, אי שם בתחתית בין כל השורות ישנן שורות שאומרות שאתה מאשר שישלחו אליך תכנים בתשלום. כלומר אתה מאשר להם לגבות ממך כסף דרך הסלולרי. בסמכותם להחליט כמה כסף עולה הודעה, כמה הודעות תקבל, הכל. יותר מכך - אם תרצה להתנתק, גם זה יעלה לך כסף.


כמה כסף?
ועכשיו קצת מתמטיקה - נניח ש 60 אלף איש שמתענינים בשרית חדד מקבלים הודעה על האלבום החדש. נניח שמתוכם חצי נכנסים להודעה (ומגיעים לטופס) ורק 5% תמימים מספיק בשביל למלא את הטופס - זה 1500 איש.
נניח שכל אחד מקבל רק שלושה SMS במהלך החודש, נניח שגובים על כל SMS רק 10 שקלים. בחשבון החודשי של כל גולש זה 30 שקל, בקושי הוא ישים לב. אבל הרווח הכללי הוא 45,000 ש"ח - כן ארבעים וחמש אלף שקל לחודש לכל סיבוב הונאה כזה, כל חודש.



למה סלקום שותפים להונאה?
האמת לא רק הם, גם פלאפון ואורנג'. ספקיות הסלולרי גובות בין 30 ל 50 אחוז עמלה על כל SMS. כלומר מתוך ה 45 אלף שקל בחודש אפשר להניח שלפחות 15 אלף שקל הולכים לספקיות. הספקיות יודעות את זה טוב מאד. אני לא מחדש להן שום דבר. הן מרוויחות הרבה כסף מהונאות האלה ולא מוכנות להפסיק את החוזים עם מפעילים מפוקפקים. בניגוד לחברות כרטיסי האשראי, אם הלקוח מתלונן על גניבה, חברות הסלולר לא מחזירות את הכסף. חברות ההונאה האלה פועלות בידיעתן המלאה של סלקום, פלאפון ואורנג' ותוך עצימת עיניים מתחסדת.

"זאת לא הונאה" הם אומרים. "הכל כתוב בבירור בתקנון והגולש הסכים".
נכון, חוקית זו עדיין אינה הונאה אבל כשהגולשים הם בחלקם ילדים, כשקהל המטרה של התכנים הוא בוודאות ילדים, וכשהחיוב הוא ללא אפשרות החזרה, אני קורה לזה הונאה. זה מסריח עד כדי הונאה.
הדרך להלחם בתופעה הזו היא לשנות את החוק. ספקי הסלולר חייבים לעמוד בתנאי הגביה של חברות האשראי.
אבל זה קשה... וזה חוק חדש... וזה יקח זמן... ויש להן עורכי דין ולוביסטים בכנסת ו... ולנו יש את פייסבוק ואנחנו יכולים לצעוק שהם גזלנים ושזו הונאה.

חומר רקע למי שרוצה להתעמק יותר:

דוגמאות לגבייה דרך סלולרי בהטעית צרכנים

פתיון בפייסבוק : הדלפה: הפרק ה-1 של העונה ה-3 של הבורר.
יעד : שימו לב!: דרושים ניצבים (כן כן! גם ילדים ונוער) לסדרת הפשע הגדולה בכל הזמנים! אל תפסידו את ההזדמנות!!! הירשמו עכשיו!: http://xtraz.co.il/minisite/goto/i/575/k/

פתיון בפייסבוק : האם משה פרץ הומו? - הוכחות חותכות!
יעד : ואוו!! לוהט!!! בואו לקבל 1500 ש"ח לבזבוזים לכבוד חג השבועות ברשתות הביגוד הגדולות!!! H&M, לקוסט, דיזל, טומי, קסטרו ועוד... http://memutagim.co.il/minisite/goto/i/843/k/

פתיון בפייסבוק : הסינגל החדש של אייל גולן וליאור נרקיס להורדה גם למחשב וגם לנייד בחינם!!!
יעד : אייל גולן שר ומדבר על הכל כולל הכל!!! :) בואו לראות!!!: http://spicer.co.il/minisite/goto/i/301/k

סיפורים של אנשים על גבייה בהונאה.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1539878
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=66&MessageId=120579092&r=1


המאבק מול חברות הסלולר
המועצה הישראלית לצרכנות, ינואר 2010: http://www.motke.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=5843
משרד התקשורת מנסה יוזמה ב 2008 : http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3525863,00.html
תגובות לעיתונות של החברות בנובמבר 2009 : http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000504764
כתבה בדה-מרקר, דצמבר 2009: http://it.themarker.com/tmit/PrintArticle/9159
התאגדות בפייסבוק נגד ספק תוכן : http://www.facebook.com/group.php?gid=39664721969#!/group.php?gid=39664721969&v=wall
תביעה יצוגית נגד סלקום ואורנג : http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000434698


פייסבוק
איך נבנים דפים כאלה (טכנית).
הדפים נבנים על ידי שימוש באפשרות לבנות דף למותג, קבוצה, מוצר או חברה. בהגדרות הדפים האלה ניתן לכתוב קוד המשתמש בהגדרות של פייסבוק. במקרה הזה - קוד המאפשר הסתרה של תוכן מאנשים שאינם מוגדרים כחברים (fans). למי שמחפש עוד מידע - ניתן להכנס לאזור המוקדש למתכנתים ושילוב תכנים בפייסבוק.

למה פייסבוק מתקשה לחסום את הפעילות הזו.
כי הם אינם עושים פעולה שונה או חריגה ממה שמאפשרת המערכת. הם פשוט מנצלים את השפה של המערכת שנועדה לתת אפשרות לבנות דפים נכונים וטובים לטובת בנייה של משהו אחר.

איך אנחנו כמשתמשי פייסבוק יכולים לגרום להסרת דפים כאלה.
הדבר הטוב ביותר הוא כמובן לא לבצע like. בנוסף, אם נתקלתם בדף כזה אתם מוזמנים לדווח עליו כ Spam. האפשרות נמצאת על הדף באיזה מקום, בדרך כלל משמאל למטה.
במידה וכן לחצתם על like, כדאי שתסירו את הדף מרשימת החברים שלכם.

גוגל - אנדקס אותי מהר!

לפעמים אנחנו רוצים שגוגל יאנדקס תוכן מסויים מהר, למשל כשאנחנו מפרסמים ארוע. התאריך סוף סוף נסגר ונקבע לעוד חודש, הוספנו דף מיוחד באתר שלנו שמודיע על הארוע וגוגל... הוא לוקח את הזמן שלו ולא מוסיף את הדף החדש.

למה זה חשוב לנו?
אנחנו הולכים לפרסם את האירוע בעוד מקומות ורוצים שגוגל יקלוט מהר מי המקור ויפנה אליו ראשון.

למה זה קשה לנו?
כי הדף שהוספנו אינו הדף הראשי באתר, והרובוט של גוגל סורק את עומק האתר שלנו רק פעם בכמה ימים.

איך אנחנו יודעים שהדף נרשם בגוגל?
פשוט מאד, אנחנו מחפשים את הכתובת שלו בגוגל עם המילה cache ונקודותיים, כך : cache:exampleURL.co.il . אם הדף נקלט, נוכל לראות מה גוגל שומר אצלו.

ואם לא נקלט? איך דוחפים בכח?
או, זאת השאלה. ישנן מספר טכניקות:

1. להציג בדף הבית קישור לדף הפנימי. מאחר ודף הבית נסרק בתדירות גבוהה יחסית, הקישור לדף הפנימי יגרום לרישומו.
2. לפרסם את הקישור לדף ב RSS של האתר. שוב, בהנחה שה RSS מתעדכן מהר ונסרק מהר, הדבר יגרור רישום.
3. לפרסם את הדף בבלוג, למשל בבלוג כמו זה. מאחר וגוגל מחובר למערכות הבלוגים בצורה הדוקה, ומאחר וידוע שכל בלוג חייב להתפרסם מיידית כי זו מהותו, פרסומי בלוגים נקלטים על ידי גוגל במהירות. אם הפרסום מכיל גם קישור לדף לא מוכר - גם הדף הזה יסרק.

למעשה הפרסום בבלוגים הוא הדרך הכי מהירה שיש. גוגל חולה על זה.

והחיסרון?
גוגל מניח שפוסט חדש בבלוג הוא משהו שחייבים לקלוט. לעומת זאת, אחת שפרסמתם פוסט, כנראה שהוא כבר ישאר אותו דבר. במילים אחרות - גוגל יאנדקס מהר מאד פוסט חדש אבל לא יסרוק אותו שוב ולא יבדוק שינויים לאחר מכן אלא במרווחים מאד גדולים.

אזהרה- אם טעינו בפוסט, הטעות תישמר לפחות חודשיים. אם פרסמנו טיוטה - הטיוטא תישמר בזיכרון של גוגל והוא יציג את הפוסט המלא שיצא חמש דקות מאוחר יותר שוב בעיכוב של חודשיים.

מסקנה - לא מפרסמים שום טיוטה אף פעם. מפרסמים את הפוסט רק כשהוא ערוך ומוכן ומכיל את כל המידע והתמונות.

פרדריק שופן

פרדריק שופן או בשמו המלא פרדריק פרנסואה שופן הוא דוגמה לדף סתמי שמטרתו לנסות לתפוס יום חג גוגלי עולמי.

בניגוד לסברה הרווחת ברדיו פרדריק שופן לא הלחין אף שיר של מושיק עפיה. אחת לזמן כלשהו גוגל מחליטים לחנך אותנו ומחליפים את הלוגו שלהם בנושא כלשהו. אני בטוח שיום אחד הם יזכירו גם את פרדריק שופן. זה פשוט לא הגיוני שלא... במיוחד שעוד מעט יום הולדתו המאתיים והם אוהבים את זה.

בכל אופן, ברור שהדף הזה שאתם קוראים עכשיו אין לו שום קשר עם שופן וזה בדיוק העניין.

הדף הזה יכול להראות איך עובד המנוע של גוגל ואיפה נקודת התורפה שלו. גוגל מנתח את המידע בצורה סמנטית, כלומר מחפש את הביטוי העיקרי, במקרה שלנו פרדריק שופן, בתוך הטקסט. אבל גוגל לא מבין את המידע. השאיפה האולטימטיבית היא שגוגל יבין את הדפים כמו בן אדם, אבל אם הגעתם לדף הזה בחיפוש אחרי הערך פרדריק שופן, אתם יודעים שזה לא המקרה. הדף הזה לא מדבר בכלל על פרדריק, למעשה לא למדתם ממנו שום דבר חדש על שופן.

כלומר, אם הגעתם מגוגל, זו הוכחה שהאלגוריתם של גוגל אינו טוב מספיק.

אבל אנחנו נוותר להם הפעם. הם באמת משתדלים. פשוט, המשימה של "להבין טקסט כמו שבן אדם היה מבין אותו" זו בעיה קשה מאד שבכלל לא בטוח שמישהו יכול לפתור.

בסופו של דבר גוגל יעברו כנראה לשיטה סטטיסטית: אם מספיק אנשים נשארים מספיק זמן בדף הזה, כנראה הוא מעניין, כנראה שהוא באמת מדבר על פרדריק שופן.
אז תשארו קצת, שוטטו בסביבה ואל תשכחו מדי פעם גם לחפש את יותר מזל משכל בגוגל.

רק ליתר ביטחון, הנה דף אח שמדבר על ניקולאי גוגול. או ליתר דיוק לא מדבר עליו בכלל. שימו לב שהכיתוב בשני הדפים דומה מאד.

עד כאן הדף שלא מדבר בכלל על פרדריק פרנסואה שופן, מה אכפת לכם ממנו בכלל. פרדריק שופן מת כבר מזמן וכמו שכבר נכתב, לא הלחין אף שיר של מושיק עפיה.

ניקולאי גוגול

ניקולאי גוגול או בשמו המלא ניקולאי וסילייביץ' גוגול הוא דוגמה לדף מקושקש שמטרתו לנסות לתפוס יום חג גוגלי עולמי. אחת לזמן כלשהו גוגל מחליטים לקדם מישהו ומחליפים את הלוגו שלהם בנושא כלשהו. אני בטוח שיום אחד הם יזכירו גם את ניקולאי גוגול. זה פשוט לא הגיוני שלא... אלא אם נראה להם שהשם ניקולאי גוגול דומה מדי לגוגל.

בכל אופן. ברור הרי שהדף הזה שאתם קוראים עכשיו אין לו שום קשר עם ניקולאי גוגול וזה בדיוק העניין.

הדף הזה יכול להראות איך עובד המנוע של גוגל ואיפה נקודת התורפה שלו. גוגל מנתח את המידע בצורה סמנטית, כלומר מחפש את הביטוי העיקרי, במקרה שלנו ניקולאי וסיליץ' גוגול, בתוך הטקסט. אבל גוגל לא מבין את המידע. השאיפה האולטימטיבית היא שגוגל יבין את הדפים כמו בן אדם, אבל אם הגעתם לדף הזה בחיפוש אחרי הערך ניקולאי גוגול, אתם יודעים שזה לא המקרה. הדף הזה לא מדבר בכלל על ניקולאי, למעשה לא למדתם ממנו שום דבר חדש על גוגול.

כלומר, אם הגעתם מגוגל, זו הוכחה שהאלגוריתם של גוגל אינו טוב מספיק.

אבל אנחנו נוותר להם הפעם. הם באמת משתדלים. פשוט, המשימה של "להבין טקסט כמו שבן אדם היה מבין אותו" זו בעיה קשה מאד שבכלל לא בטוח שמישהו יכול לפתור.

בסופו של דבר גוגל יעברו כנראה לשיטה סטטיסטית: אם מספיק אנשים נשארים מספיק זמן בדף הזה, כנראה הוא מעניין, כנראה שהוא באמת מדבר על ניקולאי גוגול.
אז תשארו קצת, שוטטו בסביבה ואל תשכחו מדי פעם גם לחפש את יותר מזל משכל בגוגל.

ועכשיו עלתה במוחי מחשב מטרידה... מה יקרה אם גוגל יבחר ביום חג לניקולאי גוגול הזה אבל יחליט לקרוא לו בשמו המלא?... שיט, אני חייב לכסות גם את האפשרות הזאת... טוב, שיכתוב קטן...

רק ליתר ביטחון, הנה דף אח שמדבר על פרדריק שופן. או ליתר דיוק לא מדבר עליו בכלל. שימו לב שהכיתוב בשני הדפים דומה מאד.

עד כאן הדף שלא מדבר בכלל על ניקולאי ואסיליץ' גוגול, מה אכפת לכם ממנו בכלל, ניקואלי וסילייביץ' גוגול מת כבר מזמן.

תכנון הניווט באתר אינטרנט עיסקי

שיטות ניווט גרועות יכולות להרוג אתר אינטרנט. מאמר זה יעזור לכם להמנע מכמה משגיאות התכנון הנפוצות אותן עושים אתרי עסקים גדולים כקטנים.

בפוסט הקודם דיברתי על הדרך בה נגדיר מהם התכנים אותם מצפה הגולש למצוא באתר, ובהתאם התכנים אותם תציג החברה. כעת נדון בדרך בה מגיע הגולש אל תכנים אלה ומנווט ביניהם.

מה גורם לגולש להתברבר?
ישנם אתרי אינטרנט שממש עלולים לגרום לנזק יותר מאשר לתועלת. כאשר הגולשים יוצאים מהאתר שלכם מתוסכלים, הדבר פוגע בעסקים שלכם ישירות. מערכי ניווט גרועים הם הגורם העיקרי לתסכול זה והם בדרך כלל יגרמו לאחת משתי התופעות הבאות:

• הגולשים איבדו סבלנות ופשוט נטשו.
• הגולשים סקרו חלק מהמידע אבל עזבו לפני שהגיעו להצעה אותה רציתם להגיש להם.

התופעה הראשונה יכולה לנבוע ממספר סיבות ורובן קשורות להתשת הגולש - קבצי פלאש גדולים הנטענים לאט, דפי הקדמה לאתר שמסתירים את המידע לטובת "דימוי חזק" וכדומה. קל להבין את הנושא כשחושבים על גוגל. הוא מציג את המידע מהר, ברור ופשוט. אנחנו לא רוצים שהוא יפריע לנו עם מצגות או הבהובים. מרבית הגולשים, במיוחד כשמדובר באתרים עסקיים, מחפשים מידע. אנחנו צריכים להגיש להם את המידע ולא להפריע.

התופעה השניה בה יש זליגת גולשים החוצה במהלך השיטוט נפוצה מאד באתרי אינטרנט של חברות קטנות ובינוניות, במיוחד כאלה בהן ניהול התוכן נעשה על ידי מחלקת השיווק ללא הדרכה או הכוונה. אין כאן גורם מרכזי אחד לזליגה אלא צבר של שגיאות שכל אחת מהן מהווה מכשול קטן בדרך. התוצאה היא כמובן שמתוך כוונה טובה יוצר האתר חוויית משתמש מתסכלת לגולשים.

שגיאות אלה כוללות:

• מערכת תפריטים עמוסה ומורכבת.
• הצבה לא נהוגה או לא עיקבית של אמצעי הניווט והקישורים.
• הסתרה של הקישורים לחלוטין או שינוי הסגנון בו הם מופיעים.
• מערך דף שאינו עקבי.
• שימוש בקישורים בעלי תיאור מטעה או לא ברור (למשל מקצועי מדי לקהל היעד).
• שימוש באיקונים בלבד ללא הסבר.

שימו לב שחוסר עיקביות הוא נושא מרכזי כאן.

שמעתם פעם את המושג "תעיז להיות שונה"?
ובכן כשזה קשור לניווט באתרי אינטרנט - שכחו מזה.
בדומה לנהיגה במכונית שכורה, הגולש מצפה להכנס ולמצוא את ההגה במקום שלו, את הבלם משמאל לדוושת הגז ואת הפעלת האיתות במוט ליד ההגה. אפילו אם תוכיחו שעדיף להחליף את מיקום דוושת הגז והבלמים אין סיכוי שמישהו יסכים לכך. הגולש לא בא לאתר בכדי ללמוד מערכת ניווט חדשה. הוא רגיל למוסכמות מסוימות והאתר חייב להיות עקבי עם הנהוג ברשת ובוודאי בתוך עצמו.
אם תעיזו להיות שונים תמצאו את עצמכם נוהגים את אתר האינטרנט שלכם אל התהום.

אז מה מרכיב שיטות ניווט טובות?
המפתח לשיטות ניווט טובות הוא עקביות. אני ממליץ לכם לבחון אתרי אינטרנט מסחריים גדולים ולגלות שלרובם אותם אלמנטים של תוכן והם ממוקמים באותם מקומות. למה זה קורה? פשוט מאד - זה מה שהגולש מצפה למצוא. להלן מספר המלצות לגבי המערך של האתר שלכם:

1. קטגוריות עיקריות יופיעו בתפריט עליון שוכב, סמוך לחלק העליון של כל דף.
במרבית האתרים קטגוריות אלה יופיעו מתחת ללוגו שיהיה בפינה הימנית העליונה (באנגלית משמאל). אם זה לא נראה לכם ברור מיד, חשבו על הדרך בה אנחנו קוראים ספר. מצד ימין למעלה ועד שמאל למטה. בנוסף לכך הגבילו את מספר הקטגוריות המופיעות. בעבר היה נהוג למקם אפילו שמונה קטגוריות, כיום לא נהוג להציע יותר מחמש. למשתמש ב2010 אין סבלנות. אם יש לכם יותר סעיפים, פצלו את התפריט העליון.

2. תפריט עליון מפוצל - קודם הלקוחות, אחר כך העסק.
באתרים החדשים אנו יכולים לראות שהתפריט העליון פוצל לשניים. התפריט העיקרי, הפונה אל הגולש מודגש מאד ותפריט שני קטן יותר מופיע בדרך כלל מעליו ובו קישורים נוספים שהם בעלי חשיבות פחותה. אם אתם יצרנים של ציוד צלילה, "ווסתים" יהיו חשובים יותר לגולש מאשר "אודות החברה". הדברים אותם מחפש הגולש יהיו הקטגוריות בתפריט המרכזי, "אודות החברה" יכול להסתתר בפינה.

3. תפריט צד יופיע מצד ימין ויסומן בצורה ברורה.
שוב, זה מה שהגולש מצפה לו (בעברית). תפריט זה מציג לגולש את מיקומו בהיררכיה של האתר. מיקום הדף הנוכחי חייב להיות ברור ומודגש. כל מה שנכתב כאן אינו רומז שצריך לזרוק את העיצוב החוצה מהחלון ולהיות אנמי עד כדי גוגל. כמו כל דבר בחיים, מדובר באיזון בין מה שניתן לשנות לציפיות של הגולש. אני מזכיר שמאמר זה עוסק באתר לעסק קטן, בינוני ועד חברות גדולות. אתרים לא מסחריים או אמנותיים יכולים כמובן לעשות מה שירצו.

4. השתמשו בקישורים מובנים וצולבים.
בכל מקום בו אתם חושבים שהדבר מתאים, השתמשו בקישורים מתוך הטקסט של דף אחד אל דף אחר. קישורים אלה מובילים את המשתמש ומפתים אותו למצוא עוד מידע. אל תחששו גם לקשר לאתרים חיצוניים מוסמכים. מלבד שיקולי קידום שמתנגדים לכך, ישנם גם שיקולים של קריאות והצגת החומר כמומחים. אם תתפסו כמומחים המשתמש יחזור ואם לא... הוא אבוד מבחינתכם בכל מקרה.

5. ספקו אפשרות ניווט צולבות
חלק זה קשה קצת יותר להסבר מאחר והוא נבנה לכל אתר באופן אישי על פי התנהגות הקהל בו. אציג כאן מספר דוגמאות וקישורים לאפשרויות כאלה אבל לא ארחיב יותר את היריעה.
א. מנוע חיפוש באתר - ניתן לשלב חיפוש גוגל או לבנות אחד משלכם.
ב. "פירורי לחם", במיוחד כאלה המציגים גם תנועה קדימה ולא רק לאחור.
ג. מפת אתר.
ד. ניווט על פי משתמשים... הצע לגולש להכנס לאתר המיועד לו על פי פילוח משתמשים. למשל באתר של חברה למוצרי צלילה, יתכן שכדאי ליצור אגף לחנויות (קימעונאים) שהוא יותר מקצועי ואגף לגולשים שהוא יותר חוויתי. אתרים בתחום הבניה יציעו מידע מקצועי ויעוץ לאדריכלים בצורה שונה מאשר ללקוחות הקצה.

תמונה אחת אולי תסביר את זה:

עיצוב האתר
אם מאמר זה גורם לכם להרגשה שפגעתי בגאוותכם האמנותית והעיצובית ושהצבתי הנחיות קשות ומוגבלות, התעודדו, העיצוב בהחלט לא מת. למרות המגבלות הרי שניתן למצוא לא מעט חברות המציגות עיצובים מרהיבים שלא רק שאינם פוגעים בשימושיות אלא אפילו מסייעים לה. עיצוב אתרים היה תמיד עניין של מגבלות ופשרות ואלו שהצליחו לשלב יצירתיות עם מגבלות פונקציונליות ופרקטיות גילו שהמגבלות האלה למעשה מזינות את העיצוב ויכולת הביטוי היחודית שבו.

במאמר הבא - איך לכתוב דף אינטרנט באתר עיסקי.

איך לבנות אתר אינטרנט לעסקים

לעסקים גדולים כקטנים, הקמת אתר האינטרנט עלולה להיות אחת המשימות הקשות ביותר.
 בסדרת הכתבות הבאות, אסקור בריפרוף את המבנה העקרוני של אתר אינטרנט, את ארגון התכנים, בחירת המילים המובילות וניהול לאורך זמן. כתבות קצרות אלה יסיעו לכם לבסס את היסודות לאתר החברה אותו אתם בונים.

מהו המידע שיוצג באתר שלכם?
אינכם בטוחים במבנה ובדרך הצגת המידע של האתר שאתם מתכננים? לרוב החברות ומרבית העסקים ניתן לחלק את סוגי המידע של האתר לשני חלקים עליהם תצטרכו לתת את הדעת.
הרכיבים הנהוגים: אותם אלמנטים שתראו כמעט בכל אתר אינטרנט עיסקי
הרכיבים היחודיים: אלמנטים הקיימים רק בעסק שלכם והם יחודיים לכם או לתעשייה.

הרכיבים הנהוגים
אלמנטים אלה באתר שלכם יכללו מידע כללי אודות החברה. יהיה עליכם להחליט עד כמה לפרט את המידע ולפרק אותו לרכיבים אבל אלה יהיו ראשי הפרקים:

אודותנו (About Us)
תוכלו למצוא סעיף זה בכל אתר מסחרי גדול וקטן. המשתמשים ברשת רוצים לדעת עם מי הם עושים עסקים וזוהי ההזדמנות לספר להם עליכם. יתכן שהמידע אותו תרצו להעביר יתאים כולו לדף בודד ויתכן שתצטרכו לחלק אותו למספר פרקים. בכל מקרה עליכם לכלול את האלמנטים הבאים:

• מי אנחנו
• ההיסטוריה של החברה
• פרופיל החברה
• החזון והיעדים
• דרכים ליצירת קשר

צור קשר (Contuct Us)
אולי זה נראה בנאלי אבל ישנם אתרים שאינם מספקים מידע מספק לגבי דרכי התקשרות או שוכחים חלק זה לחלוטין. מומלץ לכלול כמה שיותר דרכים שונות בהן יוכלו ליצור אתכם קשר. אלמנטים נהוגים כאן יהיו:

• מספר טלפון ופקס
• כתובות דוא"ל של אנשי השיווק וקשרי הלקוחות
• טופס יצירת קשר
• כתובת פיסית בעולם האמיתי
• מפת הגעה לעסק ולסניפים

מוצרים ושירותים
רוב החברות רוצות לכלול מידע אודות המוצרים שלהן או השירותים אותם הן מספקות כבר בדף הראשי. חשוב עם זאת ליצור אזור מובחן באתר שבו ניתן למצוא את המוצרים שלכם. מבנה כזה יעזור ללקוחות שלכם למצוא את המוצרים בקלות ויאפשר להם לחקור ולהעריך בצורה נוחה את ההצעה שאותה אתם מציגים באתר. למשעה חלקים אלה הם החלקים החשובים ביותר באתר. הגולשים באו לבקר אתכם בגלל המוצרים שאתם מציעים. מי אתם וכיצד לקנות - זהו מידע שחייב להופיע ולהמצא בקלות אך הוא משני למוצרים ולשירותים שלכם.

הרכיבים היחודים לחברה
הדרך הטובה ביותר לבנות את החלקים היחודיים לחברה היא בדרך כלל לעקוב אחרי החלקים הנהוגים ולבנות בתוכם פרקי משנה בכל אגף.
הדף בו נתקל המשתמש לראשונה בחריגה מהמבנה הנהוג צריך לכלול קישורים הלאה וכן הסבר מפורט. הסבר זה יבנה על פי הנחות שלנו לגבי הידע איתו נכנס המשתמש לאתר. למשל, אם האתר עוסק בחלונות אלומיניום, יתכן ועלינו להסביר תחילה למשתמש איך נקראים העיצובים השונים ומה יחודי בהם לפני שנפנה אותו אל המוצרים עצמם.אם האתר עוסק בחיות בית, יתכן שיופיעו חלוקות ל"אילוף" ו"מזון" בתוך מוצרים ושירותים.

ההמלצה שלי היא לארגן את המידע ראשית מתוך הגישה הלוגית. לקבץ תחומים על פי הציפיות של המשתמש. אל המידע אנו בונים מספר דרכי ניווט... אבל על כך בכתבה הבאה.

מי נתן להם CSS ואיך גורמים לדפדפן לטעון אותו בכח?

אוקי, הפעם התלבטות טכנית קטנה ופתרון נחמד.

נניח שיש לכם אתר שמאפשר לכל משתמש לקנפג את הדף שלו. לקבוע תבנית, רקעים וכדומה. ונניח שאתם רוצים להחזיק את הכל בקובץ CSS כנהוג.

אז יש לנו קובץ עיצוב - CSS דינאמי ו... כמו שאתם יודעים, כל עוד שם קובץ ה CSS לא משתנה, הדפדפן לא חייב לטעון אותו מחדש. אין דרך לגרום לדפדפן לטעון בכח קובץ CSS... כלומר כמעט ואין דרך כזו.

הפתרון המקורי שלי היה לתת לכל משתמש קובץ CSS כך:

 LINK href="http://www.saf.org.il/tamplate1css.php?s=username rel="stylesheet" type="text/css"

למעשה אני מפנה לקובץ PHP שמייצר קובץ CSS על פי שם המשתמש.

אבל עכשיו המשתמש הנבלה החליט לשנות את הנתונים במערכת והוא רוצה את הכל באדום מזעזע... והדפדפן מחליט שלא בא לו לקחת מחדש והוא מסתפק במה שיש אצלו.

ככה? הא? רק בגלל ששם הקובץ זהה?

אז הנה הפיתרון - בכל פעם שמשתמש משנה את הקובץ אני שומר timestamp ומשרשר אותו לשם הקובץ כך:

 LINK href="http://www.saf.org.il/tamplate1css.php?s=username&t=1263888643" rel="stylesheet" type="text/css"

כלומר בכל שינוי של קובץ הCSS אני יוצר אוטומטית גם שינוי בשם שלו.

ומזה הדפדפנים כבר לא יכולים להתעלם והם נאלצים להואיל בטובם, לקום וללכת ולגרור את התחת שלהם עד לשרת למשוך את הקובץ המעודכן.

תעשו כיף ואתרים צבעוניים, יובל.
(-: