טוויטר וסיפור על web 3.0


ב"קיבריאדה" מספר סטניסלב לם על שני הממציאים הנודעים, טרול וקלפציון שיצאו לחפש הרפתקאות ונקלעו לדרכו של השודד הנורא זרבוב. זרבוב זה היה חכם ובעל דיפלומה והבין שרק ידע הוא כח. הוא לא רצה זהב, לא יהלומים. הוא דרש ידע, כל ידע ובלבד שיהיה אמיתי.

כדי להחלץ בנו לו הממציאים שד תרמודינמי מדרגה שניה. זה בסך הכל מתקן פשוט, הוא לוקח תנודות אוויר אקראיות ומייצר מהן אותיות. בדרך כלל נוצר סתם גיבוב לא ברור. אבל כשיש מליוני תנודות בשניה, קורה שנוצרים משפטים. חלק מהמשפטים הם בעלי משמעות ומתוכם חלק קטן אמת. כל התפקיד של השד הוא לבצע סינון. לשלוף את המשפטים האמיתיים מתוך הבליל והרעש ולכתוב אותם על פיסת נייר.

השודד הנורא זרבוב מתישב ומתחיל לקרוא את כל מה שרושם השד. על הנסיכה מג'3 שיצאה לחפש חתן, על רגלה השמאלית של חיפושית הזבל האפריקנית ומדוע היא נתקפה עווית, על קרן שמש שפגעה בפיסת עלה בכוכב צרלין חמש וחיממה את גבו של המלך, על מחשבותיו של ניוטון לפני שנפל עליו התפוח בבוקר אחד קר של נובמבר, על האפשרות להפרכתה של תורת היחסות הפרטית על ידי אדם ששמו מטוסיאן ומדוע הפך בסופו של דבר לסנדלר...

לאט לאט מתברר לשודד הנורא שאין כל שימוש בכל המידע הזה. כל הזבל הזה שממלא את ראשו, הכל נכון, הכל אמת, אבל שום דבר מזה לא שווה באמת כלום. הוא מנסה להחלץ אבל הוא כבר קבור בערימות של סרטי נייר מודפסים במאות ואלפי ומליוני מילים מילים מילים מילים מילים...

קראתי את זה וחייכתי. עלה בדעתי שסטניסלב לם חזה את טוויטר - גיבוב אותיות של שד תרמודינמי מדרגה שלישית. שיפרו את גרסה 2.0. הורידו את הסינון לגבי אמת ושקר. כל משפט חצי קוהרנטי מושלך לחלל ומסמא אפשרות למציאת מידע.

הרפתקאות לעומת זאת מוצאים בקלות.